בן בתיה ומשה, נולד ביום כ"ח בתמוז תרפ"ט (5.7.1929) בתל- אביב. למד בבית-הספר "הכרמל", בבית-הספר התיכוני למסחר, ובסיימו את הגימנסיה "השכלה" עמד בבחינות המועצה הארצישראלית ללימודים גבוהים. היה חבר "המכבי הצעיר", הצטיין בפעולות חג"ם (חינוך גופני מורחב) והצטרף ל"הגנה". בכל שנות לימודיו בבתי-הספר הצטיין בספורט ובשנת תש"ה הגיע צוותו למקום הראשון ב"מירוץ שליחים" של תלמידי הארץ בעוברו מרחק של 4x100 מ' ב-52.9 שניות. הצטיין גם בתחרויות אתלטיקה קלה, בכדורגל ובאיגרוף. משסיים את לימודיו בארץ עמד לצאת להשתלמות באוניברסיטה בארצות-הברית, במכון להנדסה, ואף רישיון-הנסיעה כבר היה בידו. באותו זמן גברו רדיפות הבריטים בארץ, ועמוס, שהיה צמא לפעולות, פרש מה"הגנה" והצטרף למחתרת אצ"ל ומאז הקדיש את חייו למחתרת. היתה לו שאיפה לייצר אמצעי-מלחמה והיה שוקד על ספרי כימיה, כדי לשכלל את נשק הלוחמים.

בליל השמחה ברחובות תל-אביב, עם בשורת החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, אמר להוריו, ששאלוהו על הסתייגותו משמחה זו: "עוד נכונו לנו ימים קשים". עם התחלת הקרבות בתל-אביב גויס לקרב בדרגת "סגן" (כינויו המחתרתי היה "יהוידע") ולא פעם היה מרחיק לחדור ליפו, לשם הכנת מרשמים לקראת הקרב. כשגברו ההתקפות מעבר אבו-כביר ושכונת שפירא נשלח לשם עם יחידתו ותקף את האויב ברימונים. ביום כ"ט באדר ב' תש"ח (9.4.1948) כשנפצע בידו שהחזיקה ברימון, גחן בגופו על הרימון לבל יפגע בהתפוצצותו בחבריו וכך הציל בדמו את חייהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.